בטי בטח יושבת לה עכשיו בבית קפה באמסטרדם ושותה שמפניה.
אם לא כך הגורל היה פועל, אולי הייתי יושב איתה ברגעים אלה,
ומפטפט על החיים, ועל מאכלים משונים מכל רחבי העולם ועל
טיולים.
לבטי עיניים כחולות, כשהיא מביטה בך גל סערה מתנפץ מביט בך
בחזרה, כי היא אינה ילדה והיא כבר יודעת הכל.
אני זוכר אותה יושבת ליד השולחן ומאחוריה מזרקה ומים קופצים
ממנה לכל עבר, בטי עסוקה בבעיה עמוקה,במחלה סבוכה, במציאות
מסורבלת.
היא משירה את מבטה אלי, ואומרת,
"בכל זאת בשעות הערב,
יש לי סיבה להיות מסורבלת,
מחלה כבדה אותי פוקדת.
הנך צעיר, עולם שלם ישנו בחוץ
מחכה לך רבוי בהזדמנויות רק שתתפוס אותם בדרך,
היני אישה זקנה, ימי חלפו כבר איני אותה הילדונת,
שכל בחורים אחריה היו רודפים,
מולך ניצבת אישה בוגרת,
חולה אך בעלת ניסיון של עשרות שנים
והרבה דם איבדתי במסעות החיים,
אך אין די להפתעות שהם מעניקים,
מן הפח אל הפחת,
מהעפר אל השחקים,
החיים מאפשרים לך להבריא." |