[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ספיר מיצי
/
מכורה לאשליות

זה כבר זמן מה
מאז הסתנוורתי
רק מחטף מבטך

זה כבר זמן מה
מאז פגשו עיניך את עיני
המביטות באשמה
בחזרה אליך
נבוכות מאורך הזמן
שהביטו.
הביטו,
ושתקו.

זה כבר זמן מה
מאז שהתוודיתי
התוודיתי,
וממדרגות תלולות
נזרקתי,
נתבדיתי.

רק תן לי
עוד דקה אחת
להסתכל בשקיקה
בעיניך
תן לי
עוד הזדמנות אחת
לחוש את אותה
דקירה כואבת
כשקו שבירירי ומעורפל
נמתח בין עינינו.

ואז
בזמן שאדמם לי בשקט
אתחיל להחלים
מאותה דקירה נעימה
אנא אמור לי,
מדוע הכחשת
מדוע היתממת
גרמת להכל
להיראות, כלא היה.

רק תן לי תשובה
אמור לי
שזו לא הייתה
שוב,
אשליה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם, הילד חירבן
גליל שהיה כל-כך
רחב שהוא לא ירד
באסלה. זה לא
שהאסלה נסתמה,
הגליל פשוט לא
ירד.

מה שעשה הילד
הוא לתת לחרא
שלושה ימים
להתפרק ולהתמוסס
במים (תוך שהוא
משתין על החרא
מדי פעם ומוריד
את המים כשלוש
פעמים ביום)
ולאחר מכן החרא
ירד.

מתוך "1001
סיפורי חרא"
מאת הניזר
מטליסמן.
מתוך תת הפרק
"סיפורים שאפשר
ללמוד מהם" בפרק
"הילד הזה הוא
אני".


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/9/09 19:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ספיר מיצי

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה