כשאבא עוד היה בן אדם
היו לו עיניים טובות מחייכות
הוא היה מביט בי
מרחיק כל שד
וכל סיפור בלהות.
לפעמים היו הגבות מתכווצות
ומפולת של כעסים מתמוטטת
לעברי,
אך העיינים תמיד חייכו אליי
במין חמימות מרגיעה שכזו.
מבטיחות שבסוף
הכל יהיה בסדר.
כשאבא עוד היה בן אדם
היינו מדברים בשיחות קצרות
אולי כי היה קצת פער
הוא היה הנציג של הבנים,
אני של הבנות.
אבא היה אוהב אותי
מהבוקר עד הערב
כל היום כולו.
אולי לפעמים לא יכולתי
לאהוב כל כך הרבה
גם אותו.
אבא גדל
גדלתי גם אני
לא ברור מי אוהב את השני.
לחצים כעסים
מטענים של חיים שלמים
איפה האבא עם העיינים המחייכות?
עומד לו מרחוק
מביט אל הבאות
כשאבא עוד היה בן אדם
הרגשתי אהובה
היום הבן אדם הזה כבר פחות אבא
ואני
פחות
ילדה. |
