אני לא אנסה להתגונן,
אבוא חשופה, אשתדל.
אני חושבת שאני יודעת מאיפה (באתי),
הלכתי והסתבכתי והסתבכתי וכך הלאה,
בלי לדעת לאן או לשם מה.
המומה אני, מרחפת, שותקת במיוחד שנחוץ לדבר.
המומה בתוך עצמי, הולכת ומסתבכת בתוך עצמי ועצמי ועצמי.
בחוסר תשומת לב, כמותקפת התבדלתי,
והזמן סחף אותי הרחק הרחק כמו מחוץ לחיים.
אני חושבת שאני יודעת מאיפה.
ואחרי כל השנים האבודות,
תחת השמש, במדבר לא מדבר, בדממה כמעט ריקה מאדם,
בבהייה בהרים הגבוהים גבוהים האפלטוניים, בפענוח הצללים
וניחושים על אמיתות,
הרחק מקרבה, הרחק מספונטניות, על סף פרישות שלא מדעת.
אני נחרדת נוכח חיי האבסורדים מול האלוקים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.