|
עצבות מזדחלת חרש עם פרישת השמש
ותאוות הירח והכוכבים ללילה.
אורות דולקים עמום פה ושם,
שקט מאד מאד מאד
איזה צרצר איזה כלב או קיפוד.
אז- הרגשתי שחיי חסרים מגע אנושי שלי
או שאני חסרה...
היום - אני בתהליך של התקרבות .
זו עצבות של זיכרון עמום,
מקום אחר, גוף אחר אולי
והידיעה שאפשר לפספס,
אפילו בקלות,
חיים שלמים. |
|
|
נניח, שהידיים
שלכם היו שתי
משגרי טילים
ענקיים, מי,
ואני שואל אותכם
ברצינות, היה
מתעסק איתכם?
הצבא כמובן, כי
כשיש לך בן אדם
עם 2 משגרי
טילים בתור
ידיים, אתה
משתיל כוונות
לייזר על
האוזניים שלו,
ושולח אותו
לעזה
אני, שצריך
להפסיק להמציא
נשקים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.