אתה לוקח את ידיי
כמו שילד לוקח חול ליצור עוגת-בוץ מלוחה.
אני מיד נכנעת ואז נאבקת.
ואני כל כך מסכנה, שאתה לא יודע
מאיפה להתחיל לאבחן
את הקרעים בגופי.
אז אתה מלקק את רצועות הגוף הזה
כמו כדי לאטום את החלקיקים זמנית,
ואני כל כך פצועה
שהפצעים מתאספים על לשונך
כמו נמרים אדומים
וטורפים אותה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.