גלים ורודים משתוללים בין העפעפיים,
גם אתה מרגיש את השמיים נושבים עד קצות האצבעות?
ללא הם היו לנו כאן רק סלעים חודרניים ומים שקופים.
המנגינות העצובות האלה מחיות אותנו
לכמה לרגעים קטנים.
אחר כך אפשר להיאנח בשקט
ולהמשיך לעשות בכאילו.

הייתי בוכה לך עכשיו את כל המלח של הים
"שופכת אל תוך ראשך צבעים של שקיעות"
שלא הכרת מעולם.
ואתה יושב מולי רק בכאילו
כמו פנטזיה יותר אמיתית ממציאות של אנשים אחרים.
האינסוף הזה נראה כלכך ריגעי מכאן,
תדליק נר עד שייגמר הלילה הזה.

אני אשיר לך עד שתירדם
את כל קולות הרוח,
הם כולם מובילים אל אותו מקום
ואיך אוכל למצוא את הסוף בכל המעגלים האלה?
צורות של אמצע הדרך, כל יום מחדש,
או התחלות של סוף האתמול,
אפשר להמשיך רק בכאילו,
ואולי הצבעים האלה יותר ברורים בחושך.


24.6.08.