גחלילית שלי,
מלאך.
את רק ביקשת
קצת אושר לטעום  
אף לשבריר שנייה.

התאמצת לרחף,
ולהקשיב לזרמי המים,
לקטוף לך כוכב הזוי,
וללטף את מערומי הירח.
לתרום לאביונים
את דמעות-הקריסטל
חסרות הליטוש שלך,
להתעטף בשמיכת השמיים,
ולטעום מכוויות השמש.

היכן הוא האושר?
היכן מתיקות הברק
או ניצוץ השלווה?
ומה בכלל אמורים להרגיש?

עדינה,
גחלילית עלובת יופי,
מסכנה.
לא די בכך שלא השגת מעט מטעמו
הינך תמימה וחלולה
מכדי להבין משמעותו.


21.7.2003