סנוניות מעופפות נמוך,
עוד מעט יגיעו
נתזים קטנים ומהירים,
יכו על פני ויתנפצו לרסיסים -

עץ על גבעה מוריקה,
פירותיו כאבני רובי לאור השקיעה.
קרוב מספיק בשביל לפתות,
רחוק במעט מיכולתי לקטוף.

ונוס מופיעה בין עננים,
ידה מושטת לעברי בהזמנה.
אם לא אחליט מיד,
תשוב היא לקצף שממנו היא נולדה.

מרחבים מחלון רכבת,
כתקליט שמסתובב ולא מגיע אף פעם להתחלה.
לכל שדה, בית או פנים - מנגינה,
ממנה אני שומע רק פיסה.

- הסנוניות מגביהות רום,
נעלמות במצולות הזכרון.
כבר נעלמו רסיסי הנתזים,
מגשש אני אחר ריח הגשם.