הרבה מדי אני רוצה, רוצה להגיד אבל זה נתקע ויורד עם המועקה
בגרון, אין טעם להתיחס, זה יעבור, עוד רגע שפל קטן, עוד מעט.
תכף אחרי שיחלשו הזרועות והכל יפול מהידיים, ישבר לרסיסים אני
אדליק את האור,
אהנה שוב מריח הגשם על האספלט, והדשא לאחר הגזימה. הבוקר יברך
אותי בליטוף שמש חמים ואני אחכה לאביב הפעם במקום אחר, לח
יותר, צבעי השמחה ישחקו מחבואים עם השמש העולם ישתדל להיראות
טוב יותר כאילו יסיר מעצמו אבק. לפירות יהיה טעם אמיתי, זה
הטעם פשוט אף פעם לא ידענו על כך.
לא, לא אגלה ארצות וכוכבים חדשים, לא אגדל בשנה הבאה, בין
זרועותי יעברו עוד כמה אהבות עד שאפגוש בגופך שוב, או שהיה זה
הלילה האחרון, וממה כבר נותר לי לפחד.
חיוך  ומעט יסמין באויר ועוד הרפתקה קטנה משלי אולי עוד אכתוב
על זה שיר...