סטודנטית ערביה מסיימת דוקטורט בבן גוריון,
התחתנה בשידוך, מעולם לא חשפה עורפה לשמש,
אם ימות בעלה תתחתן עם אחיו, מתוך כבוד למשפחה.
אנחנו מחליפות סיכומים בנימוס אחרי שיעור שאחת מאיתנו החסירה

אוזבקי אחד נוסע שלושה ימים באוטובוס לא רשום, בצפיפות וחולי,
לעבוד בשכר רעב ברוסיה, לשלוח הביתה מכשירי חשמל משומשים.
"מוסלמים יקרים, האם תוכלו לעזור למצוא?", משפחתו הדביקה
פתקים, "מוסלמים יקרים, שאו תפילה".

פרופסורים רוסים עולים לישראל. מאות פוטרו מחוסר תקציב, חלקם
עובדים בניקיון, אחדים עוד מלמדים בבן גוריון,
הסטודנטית ואני נבוכות; אנחנו לא מבינות
אף מילה.

23.8.09 5:08