השמש אותו הדבר
מבחינה יחסית אבל הזדקנו
רק מתבגרים
אבל לא משתנים
מתכנסים וזוכרים
את כל הילדים
שאינם שוב איתנו

מאין שגרה עוקצנית וכואבת
הולכת וגוברת, ללא נטיב בריחה
מקווים שזעקת ה"מדוע?!"
תהפוך ללחישה

אותם השירים, מצמררים ושוברים
המוסיפים לערפל
לערפל העתיד הלא צפוי
כמו מבוי
מבוי סתום ללא כלום

עוד נשימה ונשיפה
ועוד יום, קרובים למנוחה
בועטים חתיכות אדמה
לא משתנה
שתמיד תשאר תחתינו בבערה

אז רצים ובורחים
נתקעים בגדר
שעליה, אני מצטער
לא אוכל להוסיף יותר
מפני שהיאוש הוא בלתי נפרד
והוא לא מאחר