זו הפעם הראשונה בה השתתפתי בהפגנה נגד גדר ההפרדה והאפרטהייד. סיפור מאבקו
הצודק והעיקש של הכפר בילעין, הנמצא מזרחית לרמאללה ומערבית להתנחלות
הבלתי-חוקית מודיעין עילית, זכה לפירסום רב בזכות נחישותם של חברי הוועדה
העממית ובזכות מעורבות חוצת תרבויות ושפות לטובתם.
אני מקווה שהתמונות ומעט המילים שיבארו אותן יצליחו לשנות כמה דיעות קדומות;
אך איני מכוון לכך. מטרתי העיקרית היא לחשוף אנשים שהמאבק והכיבוש זרים להם אל
חלק נוסף, תובעני ואפל בחייה של מדינתם.

1. להפגנה זו הצטרף ארגון נוער מיריחו. בשל הצורך לעבור דרך מחסומי צבא
ולנסוע בדרכים עקלקלות וקטועות, יכלו האוטובוסים להגיע רק כעבור שעתיים וחצי.
הפרצופים הצעירים והמחייכים הרצינו כשהחל התיפוף והקהל פנה לעבר הגדר.

2. גוש המפגינים הראשון מתקרב לגדר. החיילים נמצאים מימין ומשמאל בצידו העליון
של הצילום. העשן נגרם כתוצאה מירי של כ-50 רימוני גז.
המפגינים נופפו בדגליהם וקראו ססמאות בערבית, עברית ואנגלית. התגובה היחידה
שקיבלו הייתה מטח נוסף. רק לאחר מכן החל השבאב לזרוק אבנים.

3. זהו רימון גז; אפשר לזרוק אותו ואפשר לירות אותו מנשק המתאים לפיזור
הפגנות. מטע הזיתים היפהפה של בילעין משופע בחפצים מכוערים אלה. זוהי תזכורת
מתמשכת לעוול שגורמת הגדר: הפרדה בין אדם לאדמתו והפיכתו לתת-אדם.