האור מטולא בקרקע
כמו בשמיכה ססגונית ויפה
שהכינה סבתא טובה
פעם.
ובין פיסות אור מרצד
מתגלגל, נסוג ועולה,
שחוק חדוות ילדים.
קסם רוטט
משקשק עלעלים,
פלא
פליאה
בריאה.
בין פיתולי גזעי אלונים,
אדמדם,
סמוק ונרגש,
מופיע ונעלם.
דומם.
שונה, דומה,
חלק, נפרד,
נקודת-דופק-יער,
שובה כל לבב.
אל נא תבוש,
קסם-טבע שליו,
ביום שכזה
גם הלב מפעם,
מה רבו מעשיך,
השם.


14.8.2009