זכרונות עמומים
מימים אחרים
נוסטלגיה
וגעגועים
ילד תמים משיט סירת נייר לאורך שלולית
ובתמונה אחרת, אל חלון גשום ביום חורפי מביט
בהבזק נוסף, הוא נבלע בתוך ספר הרפתקאות אשר את דמיונו משמים.
והנה הוא משחק ברכבת שקנו לו, עת מלאו לו ארבעה אביבים.
הוא שוכב לו במיטה חמה, בחוץ גשום וקר
והנה אמא מגיעה, נושקת לו ומסדרת את הכר
מה נקרא לך היום? ילדי היקר ?
שוב פעם בר כוכבא ונפילת ביתר?
והנה אבא שב מן המילואים
נשיקה לכולם, מתנות ושוקולדים,
של חיל וחיילת מתנשקים
כך זה היה באותם הימים
משחק לו בחצר
בגיבורים והפתקאות
הנה הוא סינבד
והנה איש מערות
הוא צועד לו אל הגן
במעיל דובון ירוק
כשאת ראשו ממלאות, אך
מחשבות תום, דמיון וצחוק
והנה פורים, והוא
כן, הוא שוטר, ונינג'ה, ולגיונר
בדרכו להציל את העולם מן הרעים
כך בדיוק הוא אומר
געגועים מחלחלים במורד תודעתי
אל הילד הזה אתפלל, אליו כמהה נפשי
היכן הילד הזה היום והיכן אני?
והאם עדיין, הילד הזה הוא אני? |
