כן אתה, זה שהכרתי.
כן אתה, זה שלימדת אותי מה זאת אהבה.
אתה זה שביום אחד, שברת לי את הלב לאלפי רסיסים שעדיין נמצאים
אצלי, שבורים, מרוסקים.

אתה שכתבת לי:
"תודה שתמיד הרגשת בטוחה בין זרועותי",
     "תודה שלא הפסקת לרגע אחד להאמין",
          "תודה שהיית מוכנה למעני הרבה דברים להפסיד".
             "תודה שנעזרת בסבלנות גם כשהייתי אדיוט".....

אתה, זה שבגללך אני עושה לעצמי "הלקאות עצמיות"!
אתה, זה שבגללך עם חברות אני כבר לא יכולה לבלות!

אתה, שכל פעם שאני חושבת עליך, אני בוכה ונזכרת ברגעים
יפים...
אתה, זה שעכשיו אני מצטערת שהכרתי ולמדתי לאהוב.
אתה, זה שאמרתי לו תודה על כל כך הרבה פעמים ראשונות.

אתה,  זה  שאני  כבר  לא  רוצה  לזכור . . .