ה. בריק / רוטינה |
מולך.
בסופו של דבר,
אני באמת אמות.
לא שאת עוצרת אותי גם עכשיו,
אבל איכשהו
תמיד את גורמת לי להרגיש
קטנה,
ובכל זאת נותנת לי את
התקווה ש
יש למה לצפות בפעם הבאה ש
זה יקרה.
(היי, אתה שם למטה,
אדום ופועם,
אתה בסדר?)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|