|
יום אחד אתה תתעורר
וחיית פרא גדולה למולך
כדורי הרובה יפעמו מקרבך
את צירי הדם הפרוצים.
אחר כך ידייך המגואלות
יצרבו בתחושה קדומה
משהו שאיבדת מזמן
החופש הוא תמיד אשליה.
האיש מזכה בכאב
מוסדות כבויים של זעם
אנחנו נולדים אל ההתחלה
משך בראשית נמה.
אוכלי הבשר אוחזים בנבלה
שיניים חדות כאב
כנפיים שחורות אפלה
לוחות כבדי שכחה.
|
|
|
זה סלוגן. אין
לו הרבה טעם
בחיים. הוא על
סף התאבדות. אבל
מחקר קבע
שסלוגנים לא
מתאבדים. הם רק
מתחלפים. כמעט
כמו פראיירים.
רק אחרת.
התמר שאבדה
בנסתרות
הפילוסופיה
העצמית שלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.