מניח את המזוודה בפינה
ומתיישב על המיטה
מהמקום בו אני נמצא
את נראית רחוקה
למרות שאנחנו כאן ביחד
הסיפור שמפריד בינינו
הוא גם זה שממלא את החלל
לא מאפשר לנו
ללכת אל מקומות אחרים
שם אולי נוכל להתנער ממנו
שם נהיה שוב אנחנו
אני מבקש ממך להתעלם
אבל את לא יכולה לשכוח
כמו סימני דרך
שמראים לך, איך זה ימשיך
את לא מבקשת ממני דבר
אבל בינינו, זה הרבה
אני מתקשה להסביר את המרחק
ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו
באותה נקודה
בחוץ יש רעמים וברקים
אף אחד לא אוהב להילחם
שיש את כל הסיבות להפסיק
את מדליקה סיגריה
ולא חושבת על מה שהיה
אני מכבה את האור
ומביט החוצה
כאילו יש לי סיבה
הסיפור שנכתב בינינו
הוא חסר משמעות
הוא זה שמפריד בינינו
ועכשיו הוא מכיל רק אותנו
לכל אחד יש סיפור משלו
קרבות שהשתתף בהן
בסוף, כל אחד עושה את החשבון
המנצחים נשארים כאלה
גם אחרי שהפסידו הכל
רק אנחנו נשארנו מפסידנים יפים
שמוכנים לספוג
בלי לשנות דבר
על השולחן הכל נכון
אבל מה יש, שמורידים את השאריות?
אני כותב את המילים בראש
את משחקת את המשחק
אני רוצה שתחשבי במקומי, תפעלי במקומי
תאמרי לי איך לכתוב את הסיפור
שהוא לא יפריע לך או לי.