מכונת הרצפטורים התקלקלה. אין ברירה אלא לאכול נודלס חסר טעם.

לוקח את המעדן לחדר ההמתנה, וממתין.
התרגשות קלה עוברת בי. הרבה זמן לא הרגשתי התרגשות. מרגש.
הולוגרמת השליח מופיעה במרכז החדר. "שלום, מר אנדרסון", הוא
אומר, "החבילה שלך הגיעה. האם תוכל לפתוח את הדלת בבקשה?"
"כמובן, איזו שאלה? שליח חסר שם שכמותך."
בזמן הציפייה המוגברת הסתכלתי במראה. הח'צקון שהופיע אתמול
הגדיל ראשו, ועכשיו הוא עתיד להינתז.
פתחתי את הדלת, כאשר נייר טואלט אשר מוצמד למצחי, סופג אליו
מיצים בזויים.
"שלום מר אנדרסון! הנה החבילה שלך. אם רק תוכל ללחוץ עם האצבע
שלך על מתחם החתימה הביומטרית." "אני מודה לך מאוד." הצמדתי את
האצבע, והוא סובב את גבו ויצא.
הסתכלתי על החבילה, ומתחתי את הרגע עוד קצת. אני אוהב להרגיש.
פתחתי אותה, והסתכלתי על הוראות ההרכבה.
מנדי 3000 זהו שמה. מסתבר.
חיברתי את ה X ל Y, ואת ה D ל C, ועוד שמונה חלקים חשובים
וחשובים פחות.
הכול נראה במקום חשבתי לעצמי, ולחצתי את ידה. אור כחול הופיע
בעיניה.
"שלום מר אנדרסון", היא אמרה בקול מתכתי, "באיזו תנוחה תרצה
להתחיל?"
"דוגי", עניתי. ומיד הסתובבה. התפשטתי וחדרתי אליה.
כל כך פשוט, חשבתי לעצמי, וניסיתי להבין איך בני האדם הסתדרו
לפני זה.
"עוד! עוד!" צעקה מנדי.
לחצתי על כפתור המיוט. כאב לי הראש.
"נעבור למיסיונרית", פקדתי עליה, והיא נענתה.
המשכתי כך עוד כמה דקות.
הסתכלתי על השעון, וראיתי שעוד כמה דקות מתחיל המשחק.
"תרדי לי". פקדתי עליה.
אוי! איזו מציצה מושלמת. זהו בהחלט דגם משודרג.
עוד קצת, עוד קצת.
מרגיש את האורגזמה קרבה ובאה.
הנה זה  בא!
טזטזטזטזזטזטטזטז. אהההה!!!
זרם מטורף עבר לי בכל הגוף, ועפתי על הקיר.
סעמק עם היפנים האלה, סיננתי לעצמי.