יושב לו בגן העיר חמוש נוצות טווס
ולחשי ענבלים רוחפים בין אוזניו
ומילותיו כטל רוחצות אבק הזמן
ומילותיו כגשם שוטפות עלוות עצים
הו אלי הטוב שמור עליו כי אין לו מסתור.
כי השיר נולד בו ואין עליו סכין ונפץ
כשלחשי חרוזים גואים בחלומותיו
והוא נסחף לים כנהרות שוצפים
וכה יפים גליו עד כי השמים מתפקעים
הו אלי הטוב שמור עליו כי אין לו מסתור.
והוא צובע את הלילה בדממת מלאך
מחבק את העולם בלטיפות של טל
יודע להקשיב לגשם יודע לנחם האבן
כשתקוותיו המעטות חולפות עם הרוח
הו אלי הטוב שמור עליו כי אין לו מסתור.
וכמו דוד הרועה הוא שר את מזמורו
בחליל ארוך עשוי עץ זית ירוק
מרפא יונה צחורה שכנפה נסדק בסבך
ומשחרר אותה במשק אברה צוהלת
הו אלוהים שמור עליו כי אין לו מסתור.
כי לו היופי, לו הבכורה ולו הנחלה
נוגס לו בעדנה בבשר פירות הגן
וכל ממלכתו שובל ארוך של צפעונים,
הנה הוא מתהלך בגן ונעלם באפלה
הו אלוהים שמור עליו כי אין לו מסתור. |
