כמה אוכל לבכות את מות אימי
אך להיות עטוף בשקט אהבתה,
לחיות בכל רגע את האבל
תוך שיח פנים אל פנים פנימי,
כמה זמן החוסר הגדול
לא יסתור את ידיעת הנוכחות.
האם עוד ניתן
הייתכן שאפשר
להיות כל כך עצוב
ועם זאת מאושר.
כמה אוכל לייחל לאהובה
ולהתענג בעולמי הרגשי הפנימי,
לשכב לבדי בעיניים טרוטות
ולאהוב בכל מאודי אישה שלא הכרתי,
כמה זמן החוסר הגדול
לא יסתור את ידיעת הנוכחות.
האם עוד ניתן
הייתכן שאפשר
להיות כל כך עצוב
ועם זאת מאושר.
כמה אוכל בעולם זה של חסר
לדרוש ולחוות אלוקים,
להתהלך בין עוולות זועקות לשמיים
ולזעוק בעצמי שאנן באמונתי,
כמה זמן החוסר הגדול
לא יסתור את ידיעת הנוכחות.
האם עוד ניתן
הייתכן שאפשר
להיות כל כך עצוב
ועם זאת מאושר. |
