לילה.
ים.
הוא מסיים לגלגל ומדליק.
לוקח שאכטה.
אני מניחה את הבירה על האבן.
לוקחת לו את הסיגריה.
המחשבה מיטשטשת עם כניסת העשן לריאות.
הוא מדבר, אני מטביעה יגוני בקהות החושים שאופפת אותי.
הוא שואל אם אני רוצה שנתחתן.
הכל כל כך מיותר בעיניי.
מכבה את הסיגריה על האבן.
מתייצבת על נעלי העקב.
מושיטה לו את מפתחתות הרכב שלי.
נוסעים אליו.
יושבים על נדנדה בחצר.
הוא מדבר, אני בוהה בנקודה לא מסויימת במרחב.
הוא מבקש שאתקרב.
נכנע, ומתקרב בעצמו.
מניח ראשו על בית החזה שלי.

פא-פאם, פא-פאם.

"הנשימה שלך כבדה, הדופק מהיר."
ממשיכה לבהות בשתיקה.

"כואב לי לראות אותך ככה."

פא-פאם, פא-פאם.

שתיקתי רועמת,
הלב זועק מבפנים.

"את אוהבת אותי?"

פא-פאם, פא-פאם.

הלב מתכווץ ומתהפך.
לא רוצה לדבר על מה שכבר לא רלוונטי.

"אני צריכה ללכת."
"תחבקי אותי, תיפרדי לשלום."

פא-פאם, פא-פאם.

"שלום", אני אומרת,
והולכת.

פותחת את השער,
יוצאת,
סוגרת אחריי.

פא-פאם, פא-פאם.

דפיקות נוראיות.
אל תסתובבי!
אל תסתכלי לאחור!
אני נאמנה רק לעצמי עכשיו, משננת במוחי.

מכוונת את המראה והמושב,
מניעה את הרכב, ונוסעת.

פא-פאם, פא-פאם.

מתרחקת.

פא-פאם, פא-פאם.

כמעט נעצרת,
כמעט מתקשרת,
כמעט בוכה.

פא-פאם, פא-פאם.

הלב שואג בבית החזה שלי.

אל תעצרי.
אל תכנעי.

מתעסקת באובססיביות עם המוזיקה ברדיו.

מתמכרת למהירות.
מתמכרת לתחושת אובדן השליטה.
מתמכרת לכמעט התהפכות של הרכב.

פא-פאם, פא-פאם.

רציתי שיחזור איתי הבייתה.

פא-פאם, פא-פאם.

לא לבכות.