שש שעות עברו, כל המשמרת יורדת ורק אני נשאר, זכיתי להיות
המזדיין שנתקע במחסום הארור הזה עוד שעתיים, בונוס, אז בניגוד
לאחרים שאחרי שש שעות בגהנום המיוזע הזה הגיעו לסופה המבורך של
עוד משמרת, אני אזדיין פה בחום המטורף הזה עוד שעתיים. נחל,
כפי שמכונה תעלת הביוב מוכת היתושים שזורמת לה בנחת באמצע
המחסום, בדיוק בין נקודת הבידוק ומגדל האבטחה, "נחל", התרגלתי
לריח, איפשהוא בין הזיעה הטרייה שזוחלת למדים המעופשים והזיעה
הצמיגה שזוחלת מהם איך שלובשים אותם ומצטרפת לחדשה שהגוף פולט,
הסירחון של הביוב הפך לחלק מריח היום יום. הקו הזה כבר מזדחל
לפתיחת השבוע האחרון, התרגלנו לכל החרא ועוד קצת פחות משעתיים
אני כבר לא אהיה פה לאיזה שש עד שמונה שעות, רק שלא יתקעו אותי
כוננות, אני כל כך רוצה, מה זה רוצה, משתוקק, לקלף מעלי את
המדים המבאישים ולהתקלח, להכנס למיטה ולנסות לנצל את הרעננות
הקצרה בשביל להירדם מהר לפני שהחום המצמית שהחדרים המחורבנים
שקיבלנו פולטים עד לפנות בוקר לא יפריע לי לישון, אולי אני
אפילו אספיק לתפוס איזה מאוורר שישחרר בחדר החם קצת אוויר חם
מסוחרר, עוד שעה חמישים ושתיים, חרא, פשוט אסור להסתכל בשעון
הזמן לא זז. גם ככה אפשר לחשוב שחסרים פה שעונים, התנועה
במחסום למשל, משלוש בלילה עד חמש בבוקר מוניות שירות צהובות
מלאות בפועלי בניין שנוסעים לעבודה בישראל ומחמש בערב עד שבע
וחצי הן חוזרות. כן סימן של ערב מתקרב, גם השקיעה שבניגוד לכל
חוקי הפיסיקה לא גורמת לחום המעיק להתפוגג לפני חצות מעידה על
הערב הקרב, עוד מעט גם היתושים יבואו להחליף את הזבובים, מה
אני בוכה על שמונה-שתיימעשרה-שש-שש במחסום היתושים והזבובים
עושים 12-12 רצוף, לא נותנים לנו מנוחה, אלו הולכים ואלו באים,
יתושים, הזבובים לפחות לא עוקצים. סעמאק, שמישהו יועיל בטובו
להחליף אותי במגדל, עדיף לרדת למחסום, שם לפחות אתה לא מטרת
יחיד ליתושים, הם מתחלקים בין כל הלוחמים. מחסום חרא, בנוי
זוועה, רק בצה"ל אתה יכול לשמוע באימון הרצאות על איך מחסום
אמור להיות ולמצוא בשטח בדיוק את ההיפך, מחסום שבנוי בניגוד
לכל חוקי הבטיחות. אחרי שבועיים וחצי אתה רק רוצה לעוף מפה,
אחרי שבועיים וחצי פה, אשקלון ולוד אפילו חדרה נשמעות כמו פריז
ולונדון, והעובדה שהאוטובוס היחיד שמגיע לחור המזופת הזה מביא
אותך לנתניה שוב לא נשמעת מבאסת במיוחד ולא נראת הזויה. אוי!!!
משב רוח, לקפוא במקום, למצוץ את מגע הרוח בכל רמ"ח אברי ושס"ה
גידי לפני שהוא נגמר. מכוניות עוברות, רק שיסעו, מבטים חוששים,
סעו כבר סעו, ההוראות הם שהמחסום רנדומאלי, לא מציקים לכולם על
בסיס קבוע, איזה מח"ט עבר פה, לא אמר לנו מילה, הגנרלים
המורמים מעם - מטעם עצמם לא מדברים ישירות עם החיילים, אבל אחר
כך המג"ד כבר זרק הערה למ"פ שאנחנו יותר מדי רנדומלים, מח"ט
נקניק. החטיבה שמארחת אותנו נראת כמו פח אשפה, המחסום לא
בטיחותי ובנוי טלאי על טלאי, הציוד שאנחנו מקבלים היה כבר בלאי
במלחמת השחרור, שלא לדבר על האוכל הזוועתי שמבייש אפילו את
הזבל שהצבא מנפק בדרך כלל, אבל את הוד מעלתו שבטח נוסע בג'יפ
הממוגן היחיד שהמיזוג שלו עובד בכל הגזרה הרקובה הזו, מדאיגה
הרנדומליות. בן זונה, שיעמוד בעצמו במחסום הכלב. מה קרה? לא
מציקים יותר מדי לאוכלוסייה מה רע בזה? אחרי שנים של שירות, קו
ראשון מזה מי יודע כמה שהמקומיים לא מסתכלים עלינו בעינים
רושפות שנאה, תחי הרנדומליות. החום ממית, הלחות מעיקה והסירחון
נורא, כל מה שצריך זה רק להציק פה לכל רכב שעובר, להשפיל
גברים, להפחיד ילדים, אבל ככה זה מח"טים הם חושבים רק על המעבר
המיוחל משלושה פלאפלים על הכתף לשווארמה, רק על התפקיד הבא,
אוכל, תרופות, ציוד מיגון נורמאלי זה לא ממש מעניין אותם. הם
רוצים לרשום בקורות חיים עוד פעולות מיותרות, מחרחרות שנאה
ומלחמה, עוד הצקות לאוכלוסיה, מיצוי עד תום של כוחם הנפשי
והפיסי של החיילים בשטח בלי התחשבות בתנאים או שעות שינה, הכל
כשר בשביל הדרגה הבאה. חושך מלא, ירד מהר, מלווה בתזמורת של
זמזומי יתושים, מנחל הביוב ישר אלינו, עוקצים ועוקצים, לא
תברואתי ולא בטיחותי, חרא של מחסום, מזל שיש פה כלבים, מישהו
מתקרב הם נובחים, כלבים על מדים וכלבים על ארבע וכולנו
מייללים, פואטיקה של מחסומים. הסיור מתקרב, אם הוא לא יעצור זה
סימן טוב, הנה הוא חוצה את המחסום וממשיך לכפר, כנראה זה הסיור
של הסמל הקומוניסט, הוא לא שמע על הפקודה שאסור לקנות בחנויות
של פלסטינים. אם זה באמת הוא עוד מעט נקבל כנאפה, כנאפה מתוקה,
טריה, חמה, דביקה, נוטפת סוכר שאפשר למרוח על המדים בשביל
שהזבובים במשמרת היום הבאה, יעוטו על הכתמים ולא על הפרצוף.
כנאפה כמו שרק פה יודעים לעשות. הכנאפה המתוקה, שעון רנדומלי
כי הממזר הקומוניסט מקפיד לא להכנס לכפר באותם שעות, ועדיין
ביחד עם החושך זה אומר שעוד מעט אני עף מפה. אח כנאפה כנאפה,
יותר טוב מהחרא שאולי, אם רק מישהו יזכור להשאיר מחוץ למטבח,
יחכה לי קר ומגעיל, חד גוני ולא מושך, אחרי השמירה. אולי הוא
יביא גם בקלאוות, אבל העיקר זה הכנאפה, משהו מתוק בלב החרא
הזה, משהו מתוק, כתום וטעים, עוד שעה ומשהו ויאללה למנוחה, עד
המשמרת הבאה....

וואלק, סע יא מניאק, סע, שנספיק לקנות משהו מתוק לפני סוף
הסיור המחורבן הזה, שלפחות בתוך ים הזיעה המגעילה נזרים קצת
מתיקות לקיבה, שנספיק לתת קצת כנאפה גם לחברה במחסום לפני
שאנחנו יורדים. איזו משמרת מחורבנת, אני שונא לעשות צהרים,
בלילה לפחות מזיעים פחות, מסכן מי שעולה אחרי, הוא יקבל ממני
תשורה בצורת זיעה קרה בכמויות בתוך הקירמי המצחין הזה, זיעה
כמו... אין לי דימוי, פשוט זיעה קרה ומצחינה. אז יאללה בוא
נעוף מהמקום הזה שלא ממש הגשים את הבטחת הבריזה שלו ונקנה מגש
כנאפה בכפר. כבר מתחיל להחשיך ועוד מעט צריך להוריד לוחם
מהמחסום ולרדת לאיזה שמונה שעות שקט לפני המשמרת הבאה. הכביש
ריק תודה לאל, שישי בערב, רק פלסטינים נוסעים להם מכאן לשם, לא
נציק להם והם לא יציקו לנו. ככה, טוב, ממש שלום עלי אדמות, אם
לא השטויות של הקצינים, כל הפעולות שהם יוזמים היה פה ממש שקט,
לפחות מבחינת הכוח אדם היה יכול להיות לנו פה קלאסה של קו עם
מספיק אנשים בשביל לא לטחון, אבל לא, חייבים להוציא יזומות
מטופשות. קוס עמאק, המנוע שוב פולט גלים של חום ישר על
הרגליים, רק השבוע הגרוטאה העלאק ממוגנת הזו הייתה ביום טיפול
וביום תיקונים. עכשיו כל מה שנשאר לעשות זה לצבוע אותה בכחול
ולזרוק אותה לים. במקום זה הקצין תחזוקה מתעקש שהעובדה שהמנוע
פולט חום לרכב לא משנה את העובדה שהמזגן עובד ואפשר לנסוע
בדרעק הזה. איזה חרא של רכב בקושי סוחב, עד שהג'יפ המחוריין
הזה לא יתהפך הם ימשיכו להתעקש שהוא בטיחותי ויעיל לנסיעה.
בטיחותי ויעיל, לא בטיחותי ולא יעיל, אבל בלי תאונה הם לא
יורידו אותו מהכביש, כולם יודעים שבצבא הפקודות נכתבות רק בדם.
כמובן שגם אז אף אחד לא המח"ט ירום הודו ולא אף קצין אחר
בחטיבה המחורבנת הזו יקחו אחריות על זה שהם התעלמו מהתלונות,
לא אין מה לדאוג הם כבר יאשימו את הנהג או את המש"ק או את
הכביש. אז יאללה סע! נאכל משהו בכפר, שנאמר "מים גנובים ימתקו"
אסור לקנות מהפלסטינים אמרו לי שכתוב באיזו פקודה, שילכו
להזדיין, עוד לא נולד החייל שאמר לי כשהושטתי לו מגש כנאפה "לא
תודה, אסור לקנות מפלסטינים", הנה המחסום, מסכנים הם בטח כבר
יותר מסריחים מאיתנו עם השילוב המנצח של ביוב יתושים וזיעה,
נוריד להם כנאפה בדרך חזרה, אז יאללה, תסע תסע הכנאפה מחכה.

מוקדש באהבה לקמארדים שלי במסייעת