בוקר והמחשבות עלייך בתוך ראשי חותכות את השקט.
מנסה להתנתק, להשתחרר, אך התמונה שלך מולי קורעת כל דימיון
בריא, לא עוזבת את חדרי.

איפה את עכשיו, חושב, מדמיין ורוצה להיות איתך שם, ללא הפסקה,
ללא הרפיה, אך את קרה, בוודאי רחוקה.

שוב נלחם בעצמי, שוב הרגש רודף את הבלבול האינסופי.
מנסה להבין למה את בדמיוני ולא כאן איתי, האם משהו בי לא
מציאותי.

ערב, האור שבחדרי ממשיך לדהות.
סוגר חלון, עוד יום עובר בלי מגע בפנייך.
והדימיון שבראשי הופך לחלום.
את מגיעה ובלי מילים אנחנו מרחפים אל השחקים, מרכיבים חלומות
משברי עננים.

שוב נלחם בעצמי, שוב הרגש רודף את הבלבול האינסופי.
מנסה להבין למה את בדמיוני ולא כאן איתי, האם משהו בי לא
מציאותי.