אסף וי / נעול |
והאותיות האחרונות
יחתמו את משנתינו,
ספרי לי קצת.
ספרי לי את,
איך בכל פעם
שזימנתי ארטילריה מעל ראשינו,
ביקשת לספוג לתוכך,
כל רסיס ורסיס.
ואז להוציא מתוך קרבייך,
שאריות מתכת רותחת
מגואלת ברפש ההיבריס.
כל שנפשך ביקשה,
היא שאמלא את התהומות
שפערתי בך,
ואני זנחתי אותך כך.
כמו ילד,
המגורש מבית אימו
ומבכה הספד
תוחלת חטאיו.
אך השערים
נעולים,
נעולים ילדי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|