וואוו...כל כך הרבה זמן
שלא עצרתי וכתבתי
סתם ככה את מה שאני מרגישה
הכל עולה בבת אחת
מרגישה שמאבדת את עצמי...

הכל נשמט לי מתחת לרגליים
הייתי בטוחה הכל בשליטה
זה לא ייקרה לי!
אני לא אתאהב!
אנ'לא ארשה לזה לקרות...

אבל לפני שעצרתי לחשוב
לפני שידעתי בכלל
הלב שלי החליט שזהו
אבוד לי...אני מאוהבת

הוא...ידע פעם
חשב שזה נגמר
חשב...שזהו שהבנתי
שעברתי הלאה

והוא מספר לי עליה
והלב שלי נשבר
והוא מספר על מישהי
שבשבילו...יותר קרובה ממני

אחרי כל הזמן הזה...
שהייתי בשבילו
שניחמתי אותו
שהייתי שם תמיד...
כשהיה צריך אותי

אני כבר לא בטוחה שזה שווה את זה
תמיד זה מרגיש כאילו...
הוא הוציא את הלב שלי ואז...
זרק אותו לרצפה, והלב?
נשבר לאלפי רסיסים קטנים.

מתכופפת לאסוף את השברים
בוכה על הלב שנשבר...
בוכה על האהבה
שנגמרה לפני שהתחילה

הזמן התאוששות ארוך
הלב מתחבר לאט
חלק ועוד חלק ועוד חלק
הבעיה שהחלקים כבר כה רבים
והזמן מרפה לאט...

חוץ מהזמן אין תרופה לשיברון לב
לא משכך כאבים, וגם לא אנטיביוטיקה
רק הזמן...שמרפא לאט
כשבינתיים כואב
ואי אפשר לדעת
מתי זה יעבור

אם רק היה לי בלוח שנה
תאריך שיגיד סוף טיפול
הזמן סיים את תפקידו
כמרפא טבעי של הלב
אבל אין תאריך,ואין איך לדעת
יש רק חוסר ודאות מייאש...

די נמאס לי
לא רוצה לשמוע
לא רוצה לראות
לא רוצה לדעת!
לא רוצה לדעת...
כמה אתה אוהב אותה
כמו שבחיים לא אהבת אותי...