על ספסל רעוע יושבות שתי דמויות
לשתיהן אותו השם
האחד מבוגר. סב לצאצאים רבים.
השני נכד קטן ותמים
עם חלומות גדולים.

כשנגמרו נושאי השיחה
שאל הסב את נכדו
"מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?"
הנכד פרש את תוכניותיו
כאילו היה מוכן מראש

"אני רוצה להיות כוכב, סבא"
אמר הנכד הצעיר בהתלהבות
"אני רוצה להיות שחקן מפורסם
שתוכל לראות אותי בטלוויזיה"
האיש המבוגר נאנח לאחור וצחק
"ומה עוד תרצה לעשות?" שאל

"אני רוצה להיות כוכב, סבא"
אמר הנכד הקטנטן שוב
"אני רוצה לעלות על הבמה ולשיר
ושיהיו לי אלפי מעריצים"
הסב הזקן גירד בראשו.
"אתה בטוח שזה מה שברצונך לעשות?"

"בוודאי, אני רוצה שתהיה גאה בי"
אמר הילד.
"שתוכל ללכת לעבודה ולבית הכנסת
ולספר לחבריך שהכוכב הזה הוא הנכד שלך"
הסבא מצידו חייך בהתרגשות
ולא אמר מילה.

מספר שנים עברו מאז. הסבא כבר לא פה.
הילד כבר נער אך זה לא מנע ממנו
לכרוע על ברכיו ולבכות על קבר שחור.
תוכניות שהיו בגדר חלום
הפכו להבטחה שחייבים לקיים
כי לכוכב הזה יש כוכב שמשגיח עליו.