שחר חדש על דלת חיי מפציע,
את עיני מסנוור עד כלות נשימה
אך כיצד אוכל לנטוש בקור רוח,
להפר בבוטות את אותה הבטחה

מה יפים היו, שובי נפש ומצודדי לב
באור נעוריהם המרנין, הכוזב
הו איכה אוכל אותם לשכוח?
לשים פעמיי קדימה ואותם לחרב?

איש לא יידע על קיומכם הזמני
טיפות טל שבריריות
בעולם גדוש שיטפונות

איש וודאי לא יוכל להפיח
רוח חיים בנשמתכם המתה
בקרוב תאספו אל תהום השכחה

אנא דעו כי אתכם אהבתי
רגעי קסם שבבשרי חקוקים
היו שלום, זיכרונות אבודים.