כמו קאזאלס החוזר אל באך
אני חוזר לעמיחי
נדקר וזב,
בהיסוס פוסע
על רסיסי עולמו.
מיליו כאבני רובי
בהפתעות מהבהבות
משילות אותי חסר אונים,
כמו קאזאלס אל באך
אני עורג לנהמת ליבך
שתהיה לי מוכרה עיר מקלט
בתוך עולם ניכרת
שארגיש כיצד קשורה שם
מחשבתי לסוף מעשייך
כיצד בסוף משפט
חבוקות יימצאו נגינות ליבנו
כמו קאזאלס אל באך
אני אוהב אותך
את המחילות הנסתרות
שבנפשך,
את הבולענים ברגשותייך
לשם אני נופל חופשי
בלי נשימה,
את משפך מצוקתך
השואב אותי סחרחר
מושלך לתחתית הנקובה
של כל פחדיי
כמו פאבלו קאזאלס אל באך
כמו חוק עולם
שהנהרות אל הים
שפה זה גם שם
שאני לעולם
ואת גם |
