הו רומיאו שלי הפרידה הזאת קשה כאבן
בוערת בחשיכה ואוחזת בנתיב גורלי
הייתי פעם קלה ומולכת  בין רחובות וורונה
עכשיו אני פרח קמל חונק עצמו לדעת
חופן רוח מתנפץ כמו ארמון נייר
כששמרתי בליבי פירורי ימים מרים,
אתמול רחפו מולי נשרי המרומים
ואתה לא באת לשטוף דמעות עיניי.

גלים גלים אני נספגת בקרקעית התהומות,
למרחוק ניחשתי את מבטך התוהה
וענן הסופה טלטל אותי במנהרה אפלה
והדרדרים כבר מגששים כמו אש המרור
והים מתכסה מראות העצב והצמא.
הרחק נדדתי, הו הרחק כל כך,
כבר לא אוכל להעניק לך בירכת אהבתי,
כי האביב חלף לו וניצניו כבו כמו עיניי
ורק ידעתי מראות  מדבר צחיח
ורק ידעתי סופות וברקים  רועמים,
רק תן לי את פקיעת מבטך האחרון.

באלו עיניים עלי להתבונן בך רומיאו
כדי לראותך לצידי כמו כסף בוהק
הנה הרעל נפרש  בין עורקיי הסדוקים
מכביד את ראייתי ומבקיע חיי עד עפר
וכבר הרחתי את הניחוח האפוי של המוות,
לא, מוטב שלא תשוב, אל תשוב עוד אלי,
אל תשוב עוד, אל תצפה לי עוד,
אל תצפה למחשבות הזימה הלוהטת,
אל תצפה לנקטר הפטל של תשוקתנו.

כי חלפה העת לכל הנדוד הארור הזה
רחם עלי , על הנודדת בין דרכי המוות,
המצטנפת דהויה במרחבי האופל,
רחם עלי בטרם אעצום את מבטי האחרון,
כי הייתי נפש נטושה, מי יתננה רוח
וקסם זריחה שייגעו בה  בטרם תימוג.

ואם תצא אותי ועיניך ינדדו בין דבריי
אראה בכך כי שבת אלי כמו חזות קסומה
כי שבת אלי ממחוזות צליל הנבל הקולח
ואם לאו אבין כי זכיתי במותי המחפיר
ואני אשאר לבדי כמו גלגל של מכאוב,
ואם תמצא אותי,  סגור את חלוני,
תהייה לי אורח נכבד מארץ זרה,
כי הכול רצון האל, הכול רצון גורל,
רק תבוא להקשיב לכל הטוהר והחום
ולהביט בי כמו קרן אור שוקעת בין הגלים.

רק תקשיב לדממתי, רק תביט בחיוורוני,
קח אותי איתך לקירות הנופלים של השמיים
לפני שאהיה ענן שבור קורע אותי לרווחה,
עכשיו שכב לצידי עד קץ כל הימים,
הנח את יד אלוהך על חזי הרדום,
עטוף את שפתותיך בין פטמותיי הנבולות
ברגעים שנשמתי לא תיילל עוד
ותמהל יינה עם יינך, תפילתך עם תפילתי.

כי יש שמיים גבוהים דיים לשנינו
לבחור לנו ממלכה עד אזלת האורות
וליסוג יחד מפני  מלתעות הרוע,
סגור את חלוני כי פחדתי  מהאור,
גחן על נפשי ושטוף בכי תשוקתי,
ואל תוככי גופי המורעל כנס ופלוש
עם איוושת ישותך ותולדות קשיחותך,
תיכנס בי עד התוואי  הרדום של בשרי
ונמות יחד בלי תכריך ובלי תפילה,
תהיה בקרבי כמזגו המפואר של הנצח
תחביא ישותך בגופי המיתמר,
הנח שפתיך בבדידות העזה של הכפור
ובגד המוות יעטוף את שנינו כמו אגדה
ונבהק בגן-עדן כמו הילת הזריחה.