שמע ישראל שהחליק מבין שפתיי
נבלע בין דמעות ששטפו לילותיי
קראתי שמך בתחינה עד בלי די
אייכה?
הכאב שהזין עוד מאז את שירי
עודנו זוחל בתוך עורקיי
ומכה עמוק, ממיס את חיי
אייכה?
זעקה אילמת בחלוף השנים
נשמעת רועמת באוזני מאמינים
שפושעים בשפיטת הכאב הטהור
אייהו?
אין זה זלזול באמת הקדושה
כי אם רצון להבין את התחושה
שכשרע לי ומר והדרך קשה
אינך.

קראתי בכל לב, ענני אדוני אלוהה

היכן כוחך שהיטיבו לספר בו
היכן אהבתך לילד שאבד
היכן הטוב ששפעת באבותיי
ולמה לא בי..
אלוהיי?
עם האהבה יש שנאה נגועה
שמכה בלי רחם בליבי המשוגע
מלחכת שפיותי יום וגם לילה
ואתה שותק, שם
מלמעלה.
אין לי רצון לקרבה מיוחדת
היום, סוף סוף ממך נפרדת
לא אחפש עוד את ישותך
ובסוף הלילה אשכח ממך
כפי ששכחת אותי
את בתך.

29-3-09