להתגרש אף פעם לא קל. מספיק להסתכל על הסטטיסטיקה ולגלות
שהסיכוי להישאר נשוי זה לזו מאוד נמוך; ושרוב הזוגות הנשואים
מתגרשים אחרי שנה עד שבע שנים. אחר כך המצב קצת  משתפר אבל לא
בהרבה.

למזלנו, גיל הנשואים עולה בהדרגה ורוב הנאשמים כבר לא ממהרים
להתחתן בגיל צעיר ולכבול את עצמם לחיי בידוד,  השפלה ומאסר. זה
נכון בכל העולם, ולא רק בארץ. יותר ויותר אנשים ונשים מעדיפים
לחיות בקשר לא מחייב ואקראי,  או כזה שיקל עליהם בבוא היום, אם
הכבלים שקושרים אותם זה לזו מתרופפים, להיפרד.

יחד עם זאת, בנות ובני הדור הישן שנולדו לתוך מסגרות רשמיות
עדיין חולמים, בעיקר חולמות, על חתונה רבת משתתפים, על שמלה
לבנה ארוכה עם שביס כזה שהיה  למלכת אנגליה וכמובן לצפות
שההורים, שכל כך אוהבים את הילדים שלהם,  יהיו מוכנים להיכנס
לחובות על מנת לגרום לאושר חד פעמי והתרוממות רוח מהסוג שמיצר
טקס  יום הנישואים.

כמובן שזו אשליה, אבל תעשיית הבידור לוחצת ומעודדת את החלום
הבלתי מושג של 'והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.' הם
כמובן שוכחים ש כ-40% מהנישאים ייפרדו תוך שבע שנים ועוד 20
אחוז בהמשך אבל זה לא יקרה להם, לא מה פתאום,  הם בטוחים.


אימא של נחמה הייתה אישה ריאלית. כמי שכבר התגרשה בעצמה אחרי
מאבק של כמה שנים טובות, וכאחת שעזבה את הבית עם בגדיה לעורה
כמחיר הוגן לקבלת הגט, לא עודדה במיוחד את הבת היחידה שלה
להינשא. היא נהגה לומר: "תתחתני רק עם גבר שאת בטוחה שיהיה לך
קל להתגרש ממנו."

נו באמת, אימא, האם גם נתת לה סימנים לזיהוי הגבר שקל להתגרש
ממנו?
ונגיע עכשיו לעירית שטרנברג, הבת של נחמה שנכנסה לגור לדירה
בסמטת הוורד, בקומה השנייה העורפית, אותה רכשה לבד עם קצת עזרה
מאימא. כן, האימא שעליה תמיד אפשר לסמוך...

עירית כבר הספיקה להשיג כל מה שרצתה עד הצעת הנישואין: תואר
ראשון בכימיה בארץ; תואר שני עם מלגה בארצות הברית; עבודה
בטוחה וטובה במפעל לבקרת איכות של תרופות ומזון, ומה חסר לה?
ילד אחד או שניים ואולי גבר חביב שיקל על עבודות הבית וירחיב
את החשבון בבנק. האמת שהיא התלבטה כבר האם כדאי לה לקנות זרע
מוקפא ואיכותי או להמתין לנבחר. כשהגיעה הצעת הנישואין של סול
(שאול) טרכטנברג לא היססה. מה כבר יכול לקרות? מקסימום...

וכך נולד הילד הראשון שנוצר בליל הכלולות (העלה חרדות בליבו של
סול אבל הוא שתק). כעבור עשרה חודשים וקצת נולד גם הבן השני.
אבל עכשיו לגדל שלושה תינוקות לא פשוט.

הילדים מונעים שינה מעיניה של עירית, והבעל? חייב לישון בלילה,
כי הוא עובד ביום. מסכן, הוא צריך לקום כל בוקר בשבע. ומי מדבר
על עזרה אפילו קלה בעבודות הבית? צלחת הוא לא מוריד מהשולחן.
דורש ארוחות של לפחות שלוש מנות כל יום למרות שאוכל במקום
עבודתו ארוחה בשרית מלאה; מעוות אף ופנים כשרואה את מחירי
הירקות, רוטן ובא בטענות: מה זה כל כך יקר, מה? העגבניות כל כך
התייקרו אז למה שלא תלכי לקנות קצת בשוק שם הרבה יותר זול.
"באמת אם כל כך זול מדוע שלא תלך בעצמך?" - "כי אני עייף וטרוד
אז לכי את."

הוא שוכח כמובן שיקירתו ממשיכה לעבוד במשרה מלאה, סוחבת בבוקר
את הצעצועים למעון, מחזירה אותם אחר הצהריים, מנקה, מסדרת,
מבשלת ובלילה קמה להאכיל.  אשת חיל מי ימצא? הנה סול מצא.

איך שהוא מסיבה לא ברורה עירית חושקת שפתיים משתדלת להיות
נחמדה חביבה ואדיבה ולא לריב, למרות שלאט לאט סבלנותה פוקעת.
מגייסת אפילו את הבת של השכנים כדי שתוכל לנמנם כשעה אחר
הצהריים בעוד הילדים מטיילים  בעגלה עם המטפלת החדשה בגן
הציבורי למטה.

הקש ששבר את גב הגמל היה כשהתעוררה ונגשה להכין את מנת הפרי של
אחר הצהרים לילד הגדול.

הצלחת שעליה הייתה בננה אחת היתה ריקה
עירית הפנתה מבטה אל עבר שאולי שישב וקרא עיתון יומי בחדר
המגורים.
"הייתה כאן בננה אחת," אמרה.
"כן, אכלתי אותה," השיב שאולי.
"אבל היא הייתה בשביל ערני שלנו."
"מה יש, לי לא מגיעה בננה?"

הדרך לנישואים לפעמים יותר קצרה מהדרך לגירושין אבל לפעמים זה
בדיוק להפך.

אבל לא לשכוח, אם מתחתנים עם תינוק מגודל, הילדים גדלים אבל
ההוא נשאר תינוק ותלוי וזקוק לעצות. 'תבואי לקנות? אני זקוק
למכנסים. אני לא יודע מה לבחור. ומה דעתך, תעזרי לי להזמין
סלון חדש?  ויש לך טכנאי מקררים? שלי שבק חיים' ולא וכן ולא.
ומבלי לשים לב הוא נשאר בתפקיד של הילד הקטן שזקוק לאימא.

אז הם מתבגרים כל אחד לחוד, אבל היא ממשיכה לדאוג ולטפל ולהסיע
לפגוש את הנכדים ולקנות לו עוגת יום הולדת כמו שהוא אוהב
ולהרגיע...

אימא אמרה: 'תתחתני רק עם מי שאת בטוחה שתוכלי להתגרש ממנו.'
אז היא אמרה.... אבל כזכור לא הסבירה כיצד מזהים אותם.