דפנה מפחדת מזיקוקי די-נור. היא סיפרה לי את זה בשנה שעברה ואז
ביקשה שאחזיק את ידה במטחים של יום העצמאות. גם אני פחדתי פעם
מזיקוקים. הרגשתי כאילו הם נופלים עלי מהשמיים בעיגולים זוהרים
של אדום וצהוב.
לא פחדתי אף פעם מקולות הנפץ, שזה קצת מוזר בהתחשב במצב
הביטחוני בשנים האחרונות. בעיתון כבר רשום שבחיפה אנשים מבקשים
שלא לערוך מופע זיקוקים. הרעש מזכיר להם את המלחמה האחרונה
והאדום הזה, שיורד מהשמיים כמו האש שבמשך חודש וחצי נפלה
עליהם. עלינו לא נפלו טילים. לא הפעילו כאן אזעקות. אומרים
שהיינו ישראל אחרת, שלא באמת הרגשנו שזו מלחמה, ואולי זה נכון.
אבל דפנה לא מפחדת מהזיקוקים בגלל המלחמה. היא אומרת שזה כבר
שנים ככה, שהיא מפחדת.
יום העצמאות הוא חג מוזר. הוא גם לא באמת חג. הוא סתם יום,
שהוא בכלל לא סתם. הוא מיוחד וחשוב ומרגש ואיך זה כשהיו פה
הבריטים - מי בכלל דמיין שנצליח להקים מדינה? שנהיה מעצמת
מוחות, כוח מוביל במדע ובהיי-טק. מי בכלל ידע מה זה היי-טק?
ידעו לייבש ביצות ולפוצץ גשרים ולכתוב שירים על הרעות.
יום העצמאות הוא יום מוזר. כל השנה כולם מתלוננים על איך
שהמדינה נראית ובגלל מי, שאיבדנו ערכים ונעלמה הציונות, וכולם
מושחתים ונמאסתם! ואז מגיע ה' באייר ופתאום כולנו אחים וכמה
נפלא היה כאן. שזה בכלל לא נכון. אז התלוננו על פעם של
אז- על איך בזמן הרצל היה נהדר, והיום הם נראים לנו גיבורים
ומוצלחים. השאלה היא אם זה מה שיאמרו עלינו: ישראל של המאה
העשרים ואחת הייתה מלאת ערכים או מלאת תיקי חקירות נגד צמרת
הממשל? יזכרו שישראל של המאה העשרים ואחת נגעה בלב יהודי
העולם, הציונות התמלאה רוח חיים, או שנשיא המדינה נגע בנשים
ששמן מוכר באות אחת, ומילא את החלל שנוצר בעיתונים אחרי
המלחמה. היה על מה לדווח. סקנדל? מחדל? אולי לא יאמרו עלינו
כלום. שהמדינה נלחמה להתקיים וזהו. בלי גאיידמק, ובלי שרי
אריסון, ובלי א' ובלי קצב. ידברו רק על הספריי של יום העצמאות,
על מנגלים בפארק הירקון ועל זיקוקי די-נור. זה קצת מפחיד לחשוב
שזה כל מה שיאמרו.
אולי בגלל זה דפנה מפחדת מזיקוקים.