והיא מכוונת אקדח אל רקתי
לצבוע את כל הקירות במוח שלי
למה פנייך משוחות בצבעי-מלחמה
תשבי שפופה באמבטיה קרה
אני מת ממילא, חבל על הקליע
זה לא אני שמשורר המילים
גוויה מחזיקה את העט
הציפורניים שחורות, האצבעות נפוחות
תגידי לי איך מפסיקים לעשן,
ובכלל ל-מה
אני מכיר את ההרגשה
להיות בריא ומלא שרירונים
ולחרבן בסבבה חרבון חלק לתוך האסלה
כאילו נשפך לך שתן
זה לא נורא מאוד, ילדה שלי יפה
אני יכול לדמיין ככה אם את רוצה
שאני בן שמונים
עוד כמה שנים, וקדימה למיטה באדמה