רחוב בדרום העיר,
לילה מזיע ובהיר.
בחור כותב מכתב,
עשרים עמודים של כאב,
אכזבה בין השורות ועדיין מאוהב.  

ברחוב אחר, בוקר צונן.
אישה מקבלת מכתב.
תפתח, תקרא.
תיזכר, תחייך, אולי תתקשר?
היא הייתה האישה שאהב.

מילים שנאמרות,
נעלמות מהר, מתאדות באוויר.
מילים שנכתבות,
חרוטות בנצח, מתגבשות לשיר.    

רחוב בדרום העיר,
לילה מזיע ובהיר.
בחור כותב מכתב.
שופך הכל על הדף.
בלי לסנן, כמו מטורף.

ברחוב אחר, בוקר צונן.
אישה מקבלת מכתב.
תפתח, תקרא.
תתחרט, תתרגש, אולי תבכה.  
איך פגעה בו כל כך? האישה שאהב.

מילים שנאמרות,
נעלמות מהר, מתאדות באוויר.
מילים שנכתבות,
חרוטות בנצח, מתגבשות לשיר.  

רחוב בדרום העיר,
לילה מזיע ובהיר.
בחור כותב מכתב.
התחלה בהמראה, התרסקות בסוף.
אבל ממשיך לחלום ולא מפסיק לחשוף.  

ברחוב אחר, בוקר צונן.
אישה מקבלת מכתב.
תפתח, תקרא.
תלעג, תקמט, תקרע.
היא השראה או סתם רעה, האישה שאהב.  

מילים שנאמרות,
נעלמות מהר, מתאדות באוויר.
מילים שנכתבות
חרוטות בנצח, מתגבשות לשיר.  

רחוב בדרום העיר.
לילה צונן ובהיר.
גבר מקבל מכתב.
יפתח, יקרא.
כן, קיבל ממנה תשובה.
מחייך לדמותו במראה, לא נורא.  
החיים נמשכים, רק הטעם רע.

מילים שנאמרו,
נעלמו מהר, התאדו באוויר.
מילים שנכתבו,  
חרטו את הנצח, התגבשו לשיר.  

היא כבר לא,
לא תהיה,
לא תהיה האישה שאהב.
הוא כבר לא,
לא יאהב,
לא יאהב אותה,
ולא אף אחת אחרת.