תגידי לאדמה הקרה ש
תבלע אותי
אני מנסה להידמות לך גם במחלה הנוראית הזאת
זה התפשט על הכל
כיסה כל חלקה טובה בגופך הענוג
וכשלא נותרו לך תקוות יותר
התחלת לצחוק.
(אמא,
כמה את יפה כשאת צוחקת,
מעטים היו הפעמים שראיתיך במלוא הדרך המופלא
דווקא כשלא הצלחת לזוז או לאכול או לדבר יותר
החיוך).
הפסקתי להאמין בתפילות,
הן לא עוזרות למי שלא באמת מאמין בהם,
אומרים שאם אתה באמת רוצה אתה יכול לשמוע גם את מי שמת.
באמת שאני רוצה.
(אני קנאית
בעיקר באנשים שמספרים שהם שומעים את המתים
לפחות בחלום,
לפחות פעם אחת
כדי שתשאר לי תקווה למפגש המיוחל)
אוהבת את התיאורים הבנאלים שלך
מתעבת את התקוות הבנאליות שלי,
פעם הבכי היה כמו תקווה לעתיד טוב יותר
והיום גם הבכי נראה לי קלישאה.
(דימויים ומטפורות זה לא הכיוון שלי
אבל הייתי רוצה להשתמש כמוך במילים
לשחק איתם עד שידממו
ולתת לכם ללקק את הדם).
סרטן
בעל חיים ארור. | 