נוף עיר עתיקה. יפה. משומרת
להט, אלימות שזורמת ובוערת
שווקים אפלוליים ופינות של חמד
דת עתיקה באחותה נלחמת.
מזח ונמל ורציף-ים וחומה עתיקה
והגירה החוצה כי התחושה מחניקה.

העיר עומדת על תילה
ומצבה מבקש שחרור נעילה.

שדרות עצי זית שמנוניים ואבקים
ומאידך זרים נאבקים-מחבקים.
בבואך
אל גבעה ממזרח
צלם כובש שלא צלח
להבקיע את חומות הכרך.
(הנצחתו מעל פינה מדוע צצה ?
האם העם בתוכו, ברדיפתו רצה?!)

ילדים-נערים, בין חומות וקירות מנתרים
והמוכרים בשווקים- דגים מבתרים
וניחוחם נישא אל-על
וצחנתם נשטפת מטה.
ריבם של הרוכלים משתמע למרחק
וקולם של השדודים נזעק ונשתק..
הצפיפות בעיר רודפת,
בין קיר לקיר, מעייך הופכת.

ובכרך החדש?
והמתחדש
בפרברים הישנים
והחדשים יותר
ב"סלאמס" בחרמון
ובוילות הצפוניות...

מה יתוקן
האם יפוצה בהזרמת מזומן?

שדרות הרכבת, מרכזים מסחריים,
גינות וגנים- פרטיות וציבוריים.
ההולכים בין מסילות
והרצים בשביל(י) וילות...
והבאים לחייך
והרודפים לברך
והמתנודדים בגילופין
ואלה שבעיניהם משפשפים,
והמשדלים לשוטטות
והמקבצים בדלות
והפילנתרופים בתלות
והבוחרים בחירות.
והנרקבים בעוניים, בסבלם, בזקנתם
וטובים יותר- שהתמזל כישרונם..

כל פלחי האוכלוסין
את עצמם כועסים,
מאבקם הזועם והמתפרץ מכסים
בפנים מרצינות כלפיי השכנים
בידיים כועסות עלי חברים ובנים.
במבט קודר וחודר למול פנייתם של זרים.
התנכרות כמו מים קרים..
סלידה מקולות מעוררים.

העיר. מה בחובה צופנת?
היש ותשובותיה קיימות?
אונה הנמצא בתכלית
      הממתין לבואך, לביעור (לביאור) הצללית!
      שנזעק לכל מביא חדשה, לכל תורם ועוזר ומסייע ומתנדב.

כאלה שמתוך מה מגיעים איני יודע..
מכוח רצון  או  מסיפוק של מטבע,
מעזרה לקרובים  או  תוקף תמיכה לזרים.
מעשה למראית  או  אחריות מתוך ברית.
צקצוק-לשון מזדעזע, אל איש שבעצמו טובע  או  
                           מזיק אנושיות לאדם שכאבו נוגע?

העיר ומציאותה, עונייה, כאביה
 האנשים שנמצאים פשוט בה
       והדורשים ממנה...