בדרכי בית-הכנסת-
ערב שבת הקדושה,
ראיתי אותו, את אותו האחד,
שהחזיר זכרוני חזרה.
לילות שישי חמים וקרים, חצאי ליוויים וחצאי חיוכים
ואהבה הדדית,
תמה.

לרגע פתאום ניסיתי אותו להשיג,
אך חמק הוא ממני, חמק-עבר
וחיוך רחב הוא השאיר.
עמדתי שם, מולי מדרגות אל קודש קטן ומועט,
וחזר הוא אליי,
לרגע, לשכון בלבי הקט.

ראיתי אותו וחיוך על פניי, זוכרת קול צחוק ומילים.
מילים שלא אמר ולו פעם אחת,
אך היו הן ברורות להחריד.
וחזרתי לדמע, לצחוק, לכאב-
נו, אתם זאת יודעים-
אהבה

וברגע אחד,
חמק הוא שוב,
הפעם ללא הבחנה.