בערב ממוטט וקר
אני שומע יוונית
ומדליק סיגריה גנובה
לזכר ימים שהיו
ואנפה גדולה לבנה
פורצת לתוך המרפסת
במשק כנפי מלאך נחמה
משרה שלווה וחסד
על ימי ההבל וטמטום החושים
כל הדרך שאין מוצא ממנה,
לאן שהולכים
על כל העצות שאין בהן כלום
על ששכחתי וידעתי מה שכחתי
על עושר מצבור המילים
על המיטה שיש לי לישון בה
ובאוכל שבא אל פי
ושיר ישועות שמתנגן מהרדיו
ואהבת אם-אב-משפחה

שחקי לך ילדה
את זו שיודעת
לא להקהות את החלום
לא להיכנע לטמטום הדעת
לרוץ ולשאוב את כל העולם
בתוך תפארת שושנים פראיות
על קצה הזמן ישבו האפורים
ויסתכלו בך בעיניים מסומאות

בריאות ויופי עד אין קץ
טעימה מ-כל הבא ליד
שומרים הנביאים השרים על מפתן דלתך
ומקלסים השחקנים המסלפים על מסכך
וקיץ וחורף כאילו אחד
לא חודר החום, לא מרגישים קור
כל העולם פלטה שטוחה של יופי פרחים
כשאת שולפת את ייעודך
ומתחילה לשטוף את העולם בצבעים

בוקר בא אל חלוני
מיקיצה של חלום
על מפתן מצפוני מתכנסים
נושאים חבילות שקרים ארוזות בידם
ואני פותח את האור אל בוקר קריר
ויודע שטעיתי ויבואו עוד טעויות
את חשבונות האלוהים אינני יודע
אינני יודע גם את שלי
אבל הבוקר קר, והוא קורא לי
להשליך מעליי כל כסות נשל
אשאף שוב ושוב את אוויר הזריחה
ו -

"כלמעלה, כן למטה
כבפנים, כן בחוץ"

(לוח אזמרגד, 3000 לפנה"ס בקירוב.)