צעקה אילמת ידים אוחזת במכחול
מי יבחין בדמות בודדה, מציירת על החול
תני לזמן פצעייך להגליד
במחשבה חיובית צריך להתמיד
פזמון: מישהו מושיט ידים, מלא בכוונות טובות
לאושש זוג עינים עצובות, כבויות
ומתוך האפלה קרן אור תאיר
ומתוך האפלה לחיים אותך תחזיר
צועקת, זועקת, כאב ללא מילים
לליבה מי יבין רק המית הגלים
למחייכים לעברה תחייך בנימוס
איש לא ידע סודה הכמוס
מתבוננת לעבר יופיה של הזריחה
המביאה איתה סוג של הבטחה
רוצה כמו פרפר חופשיה להיות
להיות כמו כולם , להתחיל לחיות
הביטי לאופק יש שם איזה שביל
צעדי קדימה הוא אותך יוביל
מחר תאיר השמש אליך תחייך ממרומים
מחר תאיר השמש יעלמו העננים |
