כשאבי נפטר השמיים היו נקיים
וצל בהיר ריק ושותק זוהר כריחיים
עטף פניו כמו עמוד של אור.
כשאבי נפטר השמיים היו פתוחים
נאספו לרצועות תכלת כדי לאסוף
נשמתו הלבנה בשעות האור והתחינה.

והוא שתק כמו פרח נבול
קיפל כנפיו ונטע נשמתו בחלל
כי רצה להיות הר וכינור.
כשאבי נפטר השמיים היו זכים
ומת אבי צמוד להר וצמוד לכינור
ובכה אבי כמו מיתרי הרוח
ונקבר אבי במחילות ההר
הביט בחלל בדממה מרחפת
מישש בעיניו אוצרות הערפל
גלשו בגדיו מגופו לקראת המנוחה.

כשאבי נפטר השמיים היו שקטים
ונקבר אבי  על מלכות העטרת
נלקח אבי בדין וחוקת השמיים
ושב לעפר על פני התהומות
אך מיד נפתחו לו שערי הצמרות
שערי גן- העדן כמשוטי חלומות
ואלוהים ליווה אותו בחצרות ממלכתו
שמחו שניהם מול עצי הליבנה
רעדו שניהם כמו עמוד של אור.

כי אבי היה כמו העיר ירושליים
והמון שכינה ושערים לפניו
והלך אבי אל האור בנתיביו הקסומים
עטוף בגדי משי ותפרחת כוכבים
וגאה אבי כמו מלאך לבן
ליד צמרות הרקיע על פני הנחמה.