מה שבטוח זה שאני כאן עכשיו, את
שוכנת לידי, בשארית הפעימות של לב אחד.

עינייך,
חצי עצובות, חצי מצפות,
עיניי,
חצי בוכות, חצי בורחות,
מביטות,
בלב חצוי, חיוך דחוי,
משפילות,
לעבר התהום ביננו,
זוג הדמעות מתמזגות,
נעמדות על קצה האף,
עוד מחכות למשב רוח משחרר.

אני זוכר כאשר,
קולי נשמע,
ללא מילים,
נשמתי אותך איתי,
את אותי איתך,
הטוב היה של שנינו,
הרע רק קירב ביננו,
ידענו איפה, מתי ולאן,
פשוט ידענו,
הכל היה הכל,
לא שאפנו אחרת,
השמחה שלך תמציתי,
שלי שלך,
דרכי אליך, לא אבדה בהבטחות,
הבריחה היתה לזרועותיך האוספות,
המובן מאליו היה אנחנו,
השאר היה השאר,
הדמעות שלך כאבו לי,
הרבה יותר מלך,
הזמן היה עוצר בכל נשיקה,
פועם עם כל חיבוק,
המראה שיקפה בבואה,
עוצרת נשימה,
התפילה נענתה,
מידי שניה ושניה,
השמש זרחה,
לפני הבוקר,
אשר הפציע,
לא התריע,
היום היה רק ההקדמה,
ללילה הקרב ובא.

מה שבטוח זה שאני כאן עכשיו, ואת
שוכנת לידי, בשארית הפעימות של לב אחד.

לא אשכח את אשר היה בטוח,
שאהיה כאן תמיד,
איתך לצידי בירכתי מיטתי, ואנחנו
פועמים ביחד כאחד.