במסלול לא סוף
אני ממשיכה ללכת
מרגישה מחדש איך שוב אני נשאבת.  
ואני לא מצליחה
למנוע את שאני יודעת
שטן עם קרניים לוחש לי לגעת.
מתיר את שאסור,
מתעתע בתוכי
וכל מה שאני חושבת זה
כמה אני רוצה אותך איתי.
ליכלכתי ידיי,
אולם כיבסתי נישמתי
אבל אני לא מפסיקה
לחשוב ולדעת שאתה לא בשבילי.
איך תסביר את חוסר הרגשות.
כן, אתה טוען אחרת
אבל אני כבר מתבגרת.
לא מאמינה לשקרים
שמעטרים את שפתיך המפתות,
לא בידיך אשר אותי מחבקות.
נמאס לי בשקט, נמאס להיות שניה
כל מה שרציתי זה שתהיה שלי בלבד.
לא שלה.

אבל זה לא יהיה,
אני יודעת שלא הבטחת זאת מעולם
כן, לרגע חשבתי שתרגיש משהו
אפילו אם זה מעט מעומעם.
אני נתתי לזה צ'אנס
נתתי לך יותר משיכולתי
אבל מה שנתת-
זה לא שביקשתי.