אלה הימים הנוראיים, ככה אומרת אמא
ואני מחפשת מקום להניח בו את עיניי
את שפתיי
את כל הרגש הזה שעייפתי מלהכיל
אותך

הימים בהם הייתי נוסעת אליך
ומוצאת אותך פורט על גיטרה
במקום לפרוט לי על ה
לב


מיתרים שנקרעו כבר מזמן
ממשיכים לנגן מוזיקה עצובה
מלודיה עשירה ביהלומים לא מלוטשים
כך היינו, אני
ו-
אתה



אתה מבקש ללבוש
לי את העור
ללא בושה או חרטה
אתה מבקש
ואני נענית לצרכיך
ו-
נהנית.


אני רוצה לכתוב לך תווים
כדי שתוכל לראות אותי
כפי
שאני
באמת
או לפחות
מי שהייתי

20.3.09