אלה הימים הנוראים, כך אומרים אנשים
ואני מחפשת מקום להניח בו את עיניי
את שפתיי
את כל הרגש הזה שעייפתי מלהכיל
הימים בהם הייתי נוסעת אליך
ומוצאת אותך פורט על הגיטרה שלך ללא דאגה
במקום לפרוט לי על ה-
לב
מיתרים שנקרעו כבר מזמן
ממשיכים לנגן מוזיקה עצובה
מלודיה עשירה ביהלומים לא מלוטשים
כך היינו, אני
ו-
אתה
אתה מבקש ללבוש
לי את העור
ללא בושה או חרטה
אתה מבקש
ואני נענית לצרכיך
ו-
נהנית
כשאני נענית, זה וודאי חלק ממני שתשכח מהר
אני רוצה לכתוב לך תווים, כדי שתוכל לראות
מי אני באמת
או לפחות מי שהייתי
לגלות את האמת שלי בכל שורה
ואת עצמי שהייתה שם אבודה
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.