אביב ביבא / מתי |
שלוחץ לי במקום של שקר, של אירוע-
לב
אני דואב
כל כך כואב לי לא לדעת
את פשר המבט
את התמיד כמעט
שרירים של החזה כמעט קורסים
מלחץ
של "עובש רגשות"
העוטה בדיה של נחת
כי לבדיה עצמה נמאס לחיות
בין אולי
בין אשליות
בריח הזיות
מה ייתן גופי למחשבה כזאת
שתבוא מעבר ים אלי - למחוזות
החומר
המגע
כך הבל פי ירטוט ערגה
העור יתרגש למגע של עור אחר
למאור של אור חודר
ועוד יבוא בסוף פורקן
בלוויית דרישת הדרן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|