בחור נחמד הולך ברחוב,
תוהה האם גם זה יעלה באוב,
מתקרב לבחורה היפה ופוצה פה,
היא יושבת לה בנוח ושותה קפה.
בזכרונה בורות הזרים,
בליבה ריקנות המילים,
הוא עוד אחד מהרמאים,
הבאים לבזוז את יופי הנעורים.
בחור נחמד הולך ודואב,
מדוע שוב היה צריך להתאהב,
מתלונן ובוחל בשאלות:
"מדוע, מדוע הן מתפלאות?"
בחור נחמד יושב על הבר בגפו,
כפוף וחלש איבד את דרכו,
את כוס השתיה לא מפסיק להלום,
מנסה לשכוח את החלום,
את מגע השפתיים שלה ללגום.
בחור נחמד שוכב במיטתו,
מתהפך, מסתובב על קצוות נשמתו,
עוצר לרגע מנוחה,
מתייבשת הדמעה האחרונה,
בחור נחמד כבר אינו נחמד כשהיה. |