מפגש אקראי בפינת המלך ג'ורג ולורד דיזינגוף
הייתי שפוף מהיום, התגלת לפניי במלוא הדרך
קראתי בשמך
מזהה אותי
קוראת בשמי
חיוכך המוכר נפרש על פנים לבנות
נשארת אותו הדבר!
מבטך השפיל את ליבי לדפיקות מואצות
חוש הדיבור התקהה
מה את עושה?
פה בתל אביב עובדת לומדת
כן גם אני פה עשר שנים
חושב לעצמי אך איך בגדנו בעמק ...
מנסה להושיב אותה לשיחה הרי יש לי כל-כך מה לומר לה
מה את עושה עכשיו?
עובדת לומדת!
חושב טוב נו אמרת כבר התכוונתי מה עושה ברגע זה
ואז מתחלפת שמחת המפגש בחוסר שקט
כשפיצוץ מטעני העבר הורגים את הרגע
הרמזור מתחלף והלב רק דופק ודופק
מתחילים לחצות...
מה אתה עושה?!
מצטנע, אני? אני עבד, עבד מידע
סוג של מתכנת הייטק וכאלה...
חצינו את הכביש שואל לאן את הולכת?
יש לי אוטובוס לתפוס
גאווה מטופשת  אוחזת בי... טוב אז ביי...

כמה פעמים כבר הייתי שם ברגע הזה?
משותק מהרגש בוער מבפנים אין לי מנוח
אחרי 20 צעדים מתעשת ואומר לעצמי רוץ רוץ אליה תן לה כרטיס
עונה שמאוחר מידי נחכה עוד 12 שנים למפגש הבא

אהבה ראשונה שלי יפה מתמיד!