|
על העיר יורד קונפטי ואני עומד בפקק
מדימוי טיפה פואטי מול מחשב אני נחנק
על המסך זולגות מילים ועל העיר ניסך עשן
ואיך בורחים לי החיים ואיך אני כזה רגשן
בשלוליות של קוקה קולה משתקפת מציאות
אם לא אצוף בתוך בקבוק אני אטבע פה בקלות
אני קופץ למדרכה לקחת מה שעוד אפשר
ואיך הכל כזה קשה כשאני כל כך מוכשר
שמישהו יפטר את החזאי
בטלוויזיה מבטיחים שיהיה זה יום מקסים
אני יוצא אל הרחוב אבל נרטב מרסיסים
הטעויות הכי גדולות שלנו כאן הן הפחדים
ואיך ידענו מה עושים כשהיינו ילדים
יש עננים של צמר גפן וזה כבר לא כל כך מתוק
היום אני צריך לחשוב מה להגיד ואיך לשתוק
מעל שמיים אדומים, מתחת כלום כבר לא נשאר
ואיך הכל כזה עקום כשאני הולך ישר
שמישהו יפטר את החזאי
יש גשם של קונפטי ואני עומד בפקק
זה אף פעם לא היה בתחזית
© תום פרייז |
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.